<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
בית דין שמכרו אחריות על היתומים שלשים יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת כניסתן ויש דברים שאין מכריזין עליהן כגון עבדים שמא ישמעו ויברחו ושטרות ומטלטלין שמא יגנבו ושעה שאין מכריזין כגון לכרגא ולמזוני ולקבורה ולצרכי יתומים ויש מקומות שאין נוהגי' להכריז כגון נהרדעא והא דאמרינן אם פיחתו או הותירו שתות מכרן בטל ושוה בשוה מכרן קיי' מיירי בדברים שאין מכריזין או בשעה שאין מכריזין או במקום שאין מכריזין ובזה אין חילוק בי' אכרוז ולא אכרוז כי חד דינא הוא ומכריזין השדה עם מצרניה ואומרי' כך היא יפה וכך וכך היא השומא וכל הרוצה ליקח יבא ויקח כתובו'.
<h2>דף כב.</h2>
ב"ח שבא לגבות מלוקח או ממקבל מתנה אחר מיתת הלוה ויש בידם בינונית וזיבורית ואין ליתומין בני חרי לא אמרינן הרי הנכסים כמו שהיו בידי יתומים ולא יגבה אלא זיבורית אלא אמרינן שהם במקום הלוה עצמו וגובה מלוקח הב"ח מבינוני' או ממקבל מתנה בגמרא גטין. כתב רב האיי לא כל הקודם לב"ד ואמר פלוני מת ונשאר לו אצלי מנה הוי משיב אבדה אלא צריך שיודה קודם תביעת היורשין ויתברר לב"ד שאינו כמערים וגם שלא יהיו שם עדים שהיה בינו ובין המת דררא דממונא ואז הוא כמשיב אבדה וכמו זאת שנינו מודה רבי יהושע באומר שדה זו של אביך היתה וכו' ולמעלה כתבתי ע"כ אבל מלשון התוספות נר' כל זמן שמודה בלא תביעה אפילו למאן דפסק כרבי אליעז' שאינו משיב אבדה כשתובעו היורש כמו שכתבתי בטוען ונטען וכן נר' מהרמב"ם. כתבו הפוסקים כי כמו שאמרו בנערה אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת הרי הוא לעצמה משו' דקנס אינו ממון להורישו לבניו כאשר כתבתי בדין חרש שוטה וקטן כמו כן בכל הקנסות אם מת עד שלא עמד בדין שאין מורישו לבניו ואם תפסי יורשין מוציאין מהם ואין מנדין אותו כי פטור לגמרי משנתחייב בו. קנו יתומים קטנים שור סתם ונמצא שאין לו שינים זאת הוי מקח טעות.
אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים עד שיהיו בן י"ג שנה ולהוצאתם עד עשרים שנה כלומר עד הזמן שהיה קיי' מה שעשו ואין נזקקין לנכסיהם למכור ולגבות מהם אלא אם כן רבי' אוכלת בהם או לאשה בכתובתה בין אלמנה בין גרושה משו' חן שתנשא עמה ולכן אם נשאת כבר אין נזקקין לנכסיהם לפרוע כתובתה עד שיגדלו. והא דאין נזקקין אפילו מלוה בשטר אפי' יש שם כל תנאי שבעולם ואפילו שטר מקויים שמא כשיגדלו ימצאו שובר או התפיסו המת צררי קודם מותו. ואם אמר אביהם תנו מנה סתם לפלוני נזקקין ומעמידין אפטרופוס לחפש בזכות יתומי' ולדחות מקבל מתנה אצל הגרוע וכן אם אמר תנו מנה זה לפלו' מעמידין אפטרופוס ונזקקין להם אפילו אין תועלת בזה למנות אפטרופו' ואם נמצאת שדה שאינה שלו כגון שהיא שדה גזולה ונתקבל העדות בחיי אביהן נזקקין כשמעמידין אותו לפסול עדות שאם לא נתקבל בחיי אביהן אין מקבלין כי אין מקבלין עדו' שלא בפני בעל דין וקטנים כמאן דליתנהו דמי ובאותן דברי' שנזקקין להם מוקמינן אפטרופוס כגון שדה סתם כלומר שאמר תנו מנה זו לפלוני או מנה סתם או שדה זו או מנה זו חייב מוד' או שמתוה ומת בשמתיה או שלא הגיע זמן פרעון המלוה בחיי אביהן דאין אדם פורע תוך זמנו נזקקין לקיים השטר ולגבות מן היתומים אפי' מיתמי. וכתב רמב"ן ואם לוו בית דין או אפטרופוס לצרכי יתומים כשהם קטני' מחלקת אם נזקקי' אם לאו והעיק' שנזקקין וכן כתב הרא"ש. וי"א כי כל דבר שעשו בית דין או אפטרופוס לצרכי יתומים כשהם קטנים נזקקי' לנכסי' ומקבלין עדו' בפני בית דין או בפני אפטרופוס ובעדי צואה והן בעלי דבר ומוכרין שלא בהכרזה וגובין מן הבינונית ואחריו' על היתומים ואם טרפו מהלוקח גובה שלא בהכרז' דכל מה שאמרנו אין נפרעין מנכסי יתומים היינו במילי דאבוהון ואם לוו יתומים בלא אפטרופו' אין נזקקין ואם בא מלוה לגבות חובו אין מקבלין עדות עד שיגדילו ואין מעמידין אפטרופוס על כך וכן בעידי צואה אין מקבלין עדות בפני אפטרופוס. וכתב הרשב"א אם היה ליתום אפטרופוס על כל נכסיו קודם לכן בכי האי גונ' לא אמרי' אין מקבלין עדו' אלא בפני בעל דין כי בכל דבר מקבלין עדות דלפני בעל דין הוא מאחר שהוא בפני אפטרופוס שנתמנה קודם לכן על כל נכסיהם וכן נראה עיקר קמא בתרא וברשב"ם כתובות. יתומין חייבין לפרוע חובת אביהן אפילו מלוה על פה היכא דהודה הוא בשעת מיתה או דשמתוה ומת בשמת' על אותו החוב דודאי לא פרע ולא חיישינין בכי האי גונא לצררי כי מה שאמרנו אין נזקקין לנכסי יתומים משום שמא התפיסו צררי קודם שמת ובכאן לא חיישינן פירוש וגובה בלא שבועה כתובות.
